פיאודליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

(הופנה מהדף פאודליזם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח פיאודליזם (Feudalism) משמש בשני מובנים שונים: במובן הרחב הוא מציין שיטה חברתית-פוליטית, שהתבססה באירופה במהלך ימי-הביניים. במובן הצר, הפיאודליזם מציין מערך של קשרי תלות וחסות אישיים בקרב האליטה השלטת באירופה המערבית. מקור המונח בפיאודום - המענק שנתנו אדונים לנאמניהם. המונח "פיאודליזם" נטבע בדיעבד, במאה ה-18, והוחל גם על מערכות חברתיות-פוליטיות דומות במקומות אחרים, כמו סין ויפן.

תוכן עניינים

[עריכה] מאפייני הפיאודליזם

ככינוי לשיטה חברתית שלמה, מציין הפיאודליזם סוג אחד של חברת איכרים (חברה שרוב חבריה הם איכרים, אך אלה כפופים בדרכים שונות לאליטה מצומצמת החיה מפרי עמלם), שהתפתח באירופה במהלך המאות הראשונות לספירה. רוב החברות האגרריות בעולם היו חברות איכרים. איכרי אירופה היו ברובם המכריע אריסים, שחיו באחוזות, וחלקם היו נתונים לשעבוד מחמיר יותר ונחשבו לצמיתים.

פיאודליזם במובן המצומצם מציין את מערכת יחסי החסות הייחודית, שהתפתחה בקרב האליטה המערב-אירופית, אשר הפכה במהלך ימי-הביניים בהדרגה לאצולה יציבה ומובחנת; כדי למנוע בלבול עם פיאודליזם ככינוי לשיטה חברתית שלמה, משתמשים היסטוריונים במונח מערכת היחסים הפיאודו-ואסאלית. יחסי האדון והואסאל היו סוג של יחסי פטרון-קליינט אישיים, המבוססים על הדדיות: כוחו של האדון היה מותנה בנאמנותם ובתמיכתם של הואסלים שלו, ואילו מעמדם של הואסאלים היה כרוך במידה רבה בעוצמתו של אדונם.

[עריכה] חובות האדון והואסאל

יחסים פיאודו-ואסאליים מבוססים על חובות הדדיות, מתנות ומענקים. הוסאל התחייב להיות נאמן לאדונו, לא להתיצב נגדו, להגיש לו עזרה (צבאית למשל) ועצה (להשתתף בקבלת החלטות ולסייע לו בשיפוט). לצמד חובות אלה קראו consilium et auxilium. בנוסף לכך ציפו מואסאלים להגיש לאדוניהם מתנות וסיוע מיוחד בשעת הצורך (פדיון משבי, חיתון הבת וכן הלאה). על יכולתו של אדון לגייס סיוע צבאי ופוליטי מן הואסאלים שלו התבסס כוחו הפוליטי.

האדון מצדו התחייב לקחת את הואסאל תחת חסותו. בתקופות מוקדמות היו ואסאלים סמוכים לשולחן אדוניהם שהחזיקו אותם בחצרם. שיטה זו נדחקה לטובת הפקדת מתנה בידיו של הואסאל, לרוב נחלה קרקעית המניבה הכנסות או מישרה שלה צמודות הכנסות כאלה. מענק מותנה זה נקרא בשם פיאודום. הפיאודום לא היה רכושו של הואסאל אלא מענק, שאותו 'החזיק' מטעמו של האדון, כל עוד מילא את חובותיו כלפיו; כמענק אישי היה צריך גם לחזור לרשות האדון עם מותו של הואסאל או כאשר זה הפר את חובותיו כלפי האדון.

[עריכה] טקסים וסמלים: הומאז' ואינוסטיטורה

אדם הפך לואסאל של אדם אחר במהלך טקס ההומאז' (homagium), שבמהלכו כרע הווסאל ברך בפני אדונו, הניח את ידיו בין ידי אדונו ונשבע לו את שבועת האמונים; בצד מרכיב זה של כפיפות הודגשה גם הקירבה שבין האדון לואסאל בחתימת הטקס בנשיקה. בנפרד מטקס זה נערך טקס נפרד, האינוסטיטורה (investitura) שבו הפקיד האדון מענק משמעותי בידיו של הואסאל. המעניק נתן לרוב בידי המקבל חפץ כלשהו (רגב אדמה, שטר, חרב), שסימל את הנכסים המופקדים בידיו.

[עריכה] התפתחות היחסים הפיאודו-ואסאליים

מערכת יחסי תלות וחסות זו התפתחה במאות הראשונות של ימי-הביניים בין אנשים חזקים לבין בני-לווייתם עם התפוררות האימפריה הרומית ובתוך תהליך נדידת השבטים הגרמאניים והשתלטותם על חלקים גדולים מאירופה המערבית. השליטים הקרולינגים אימצו שיטה זו וניסו לבסס עליה את שלטונם, להבטיח את נאמנות גדולי הממלכה אליהם בעזרת הפיכתם לואסאלים שלהם והענקת פיאודה (ריבוי של פיאודום) לואסאלים; כך הפכו יחסים ואסאליים למרכיב מרכזי בשיטה הפוליטית במערב אירופה והטביעו עליה את חותמם.

בהדרגה התחזקו הואסאלים לעומת האדונים שנזקקו לעזרתם. קשה היה לקחת פיאודום מידי ואסאל שהפר את חובותיו, הן משום שהפיאודום הזה לא היה פיסת רכוש נייד אלא לרוב אחוזה אגררית, והן משום שהואסאלים חיזקו זה את זה נגד תביעות אדוניהם. הם הלכו והמעיטו את חובות השירות הצבאי שהוטלו עליהם למספר ימי שירות מוגבל בשנה, ואילצו את האדונים ברוב אזורי אירופה להתחייב להפקיד בידי היורש את הפיאודום שהוענק לאביו; כך הונהגה ירושה בפועל של הפיאודה. היסוד הרכושי והחומרי במערכת היחסים הפיאודו-ואסאלית הלך והתחזק על חשבון הזיקה האישית שבין אדון לאדם הנאמן לו. אנשים הפכו לואסאלים של אחרים כדי לקבל פיאודה, ולרבים מן הואסאלים היו אדונים רבים. במקום פירמידה מסודרת של יחסי נאמנות אישיים התפתח סבך של יחסי נאמנות סותרים שהלכו ונחלשו. היו ואסאלים שהיו חזקים מאדוניהם, וגם בכירים שהפכו פורמלית לואסאלים של פחותיהם מהם כדי לקבל פיאודה. השאלה באיזו מידה שימשה המערכת הפיאודו-ואסאלית לביסוס שלטון מרכיז וייצובו ובאילו דרכים החלישה אותו נתונה במחלוקת במחקר.

בהדרגה עברו יחסי החסות והתלות שבין אדונים וואסאלים גיבוש וקיבלו לבוש משפטי. בסכסוכים שבין אדונים לואסאלים שלהם אמורים היו אדונים לקבל הכרעות בצוותא עם הואסאלים שלהם, שנחשבו לשווים אליהם מבחינת הסטטוס שלהם. מתוך הכרעות אלה ניסחו משפטנים למן המאה השתים-עשרה את המשפט הפיאודלי. הטקסים , הסמלים והמשפט הפיאודלי שרדו והאריכו ימים גם כאשר נדחקה השיטה הפיאודו-ואסאלית ממעמדה המרכזי נוכח עלייתם של צבאות שכירים, משק כספים עירוני ומדינות ריכוזיות יותר.

[עריכה] הפיאודליזם והאחוזה (סניוריה)

על פי רוב העניקו אדונים כפיאודום לואסאלים שלהם נחלות מניבות הכנסות, אחוזות המאוכלסות באיכרים אריסים. מכאן הקשר בין מערכת היחסים שבין אדונים וואסאלים במסגרת האליטה לבין מערכת היחסים שבין כלל האדונים לבין האיכרים (המערכת הסניוריאלית או המנוריאלית).

[עריכה] הטירה הפיאודלית

עמוד ראשי
ערך מורחב – טירה (מבצר)

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ראו גם


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%90%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D
כלים אישיים